אנסה 

- דבר תחילה אחרית מעשה, 
כך אמר האדון – אנסה .
את האדם היחיד שאחריו לבדו ללכת הוא מוכן ,
מעמיד עכשיו האדון במבחן.
בן יחיד, משוש חיים מבקש בשמו האדון להקריב.
עצב וקלון , את הבית יש בכך להחריב.

עלם חמודות, רך בשנים וטוב במראה,
ערימה של עצים על גבו והוא צועד, כמו שה.
עיניים חוקרות, מחפשות תשובות 
אל הדמות האחראית הן מביטות.

מילים בפיו אין , ורק תהייה משתקפת מכל עין.
אז פתח שפתיו הנער ואל האב בשאלה אחת פנה:
"הנה העצים וזו המאכלת, אך איה הוא השה לעולה?"
העבד, נבוך וללא תשובה בבנו הקטן כך בהה, 
ובשקר לבן, באמירה מתחמקת הוא ענה.

אחר הגיעה שעת רצון , הגיע הזמן לעמוד בניסיון.
את המאכלת כך האב בכוונה להנחית הוא מניף,
מקווה שיהיה בכך לאדון להחניף.

ברגע האחרון בת קול יצאה, של האדון הלא היא השליחה:
" אל תתן ידך ואל תעש מאום לנער, 
הן צלחת וכך עברת אך כאן המבחן נגמר . 
הנה העצים וזו המאכלת ושם בשיחים השה לעולה. "

שנים רבות עברו בינתיים, עלם החמודות זקן 
וכבר בלי מאור עיניים.
חושך בעניו נותר הוא לבד בעולם המחשבות,
נשאר שם עם עצמו, הוא והשאלות.

על מה ולמה כך תמימות נער נלקחה, 
האם בגין רק עוד גחמה. 
דבר תחילה אחרית מעשה, 
כך אמר האדון – אנסה .